אישי, כישורים רגשיים

איך לא להיות משעמם

אחד הפחדים הגדולים ביותר שלנו – הפחד שמטריד אותנו כשאנחנו יוצאים ונפגשים עם אנשים אחרים היא שאנחנו חוששים שנהיה יחסית משעממים.

אבל החדשות הטובות הן, ולמעשה גם האמת, שאף אחד לעולם לא באמת משעמם. אנשים רק מתקרבים לסכנה שהם בעצם נכשלים להבין את האמת הפנימית שלהם או לא מעזים (או יודעים) איך להציג את עצמם לאחרים.

אין דבר כזה בן אדם משעמם

זה שאין בעצם דבר כזה בן אדם או דבר שהוא משעמם מטבעו זה אחד השיעורים הטובים ביותר באומנות. רבים מיצירות האומנות הטובות ביותר לא מראות אלמנטים מיוחדים או נדירים; הם דברים שנראים רגיל ומוצגים בדרך מיוחדת, עם אמת לא רגילה ופתיחות כדי לפשט חוויה. קחו לדוגמה, דשא שצוייר על ידי אמן דני בשם קריסטן קובקה בפרברים של קופנהגן בשנת 1833. כלפי חוץ, הנוף נראה לחלוטין שגרתי ויכול להראות כמו חומר חסר משמעות לציור, ולמרות זאת – כמו כל אמן גדול – קובקה היה ידוע ביכולתו לשקף את התפיסות שלו בצורה רעננה וברורה ולתרגם אותה באופן מדויק ליצירות שלו, רוקם יצירת מופת מכל דבר קטן מחיי היום-יום.

כריסטן קובקו -אין דבר כזה אלמנט משעמם
היצירה של קובקה

אין דבר כזה גדת נהר, עץ או שינן משעמם, לכן אין דבר כזה אדם שמשעמם מטבעו. צלם האדם במהותו, ביחד עם יושר וללא תעתועים, תמיד מעניין. כשאנחנו מכנים אדם משעמם, אנחנו פשוט מתכוונים למישהו שלא היה לו את האומץ או ריכוז להגיד לנו מה זה להיות אותו אדם. לעומת זאת, אנחנו תמיד לא "משעממים" כשאנחנו מצליחים לבטא במה אנחנו במה חושקים, מקנאים, מתחרטים, למה אנחנו עצובים, ועל מה אנחנו חולמים. כל אדם שמשקף בנאמנות את המידע האמיתי של איך זה פשוט להיות הוא – יש את מה שצריך כדי לרתק אנשים. האדם המעניין הוא לא מישהו שמציג דברים מעניינים שקרו, שטייל בעולם, פגש אנשים חשובים או נכח באירועים פוליטים ומדיניים גדולים. גם לא מישהו שמדבר על דברים לימודיים בנושא תרבות, היסטוריה או מדע. האנשים המעניינים הם אנשים שגדלו והפכו לאנשים קשובים, בעלי מודעות עצמית, אמינים ואמיתיים אשר משקפים את זעזועי המחשבה והלב שלהם, אותם אנשים שיכולים להעביר לנו באופן אמיתי את הפתטיות, דרמה והמוזרות של לחיות.

אז מהם הדברים שלמעשה מפריעים לנו  להיות האנשים המעניינים כפי שאנחנו באופן טבעי?

 ראשית, ובאופן מכריע, אנחנו משעממים כשאנחנו מאבדים אמונה שאלו באמת יכולים להיות הרגשות שלנו שהן הסיכוי הטוב ביותר לעניין אנשים אחרים. מתוך צניעות והרגל, אנחנו דוחקים חלק מהתפיסות המעניינות שלנו הצידה כדי לפעול לפי מוסכמות נכבדות אך שגויות של איך אנחנו יכולים להרשים. כשאנחנו מספרים דברים אנחנו שמים דגשים על הדברים החיצוניים – מי היה שם, מתי הלכנו, איך היה מזג האוויר – במקום להעז לספר על שכבת הרגשות שמאחורי העובדות; רגש החרטה, המשיכה המינית המתפתיעה, ההתרגזות המשפילה, המשבר בקריירה, ההרגשה המוזרה ב-3 בבוקר.

ספרו על מה התחרטתם, מה הרגיז אתכם, ופחות על עובדות כמו מזג האוויר שהיה לכם.
ספרו על מה התחרטתם, מה הרגיז אתכם, ופחות על עובדות כמו מזג האוויר שהיה לכם.

ההזנחה שלנו של רגשותינו האמיתיים זו לא רק טעות; היא יכולה להיות אסטרטגיה מכוונת כדי לשמור על כך שמחשבתינו לא תתנגש עם המעשים שלנו בכך שתאיים על הערכים שלנו לכבוד ונורמליות. אנחנו מפטפטים באופן חסר חשיבות לעולם בגלל שחסר לנו האומץ להסתכל קרוב יותר וללא הרף עמוק יותר.

אפשר להרגיש את זה ברור מאוד בעובדה שרוב הילדים בגיל 5 הרבה פחות משעממים מרוב האנשים שהם בני 45. מה שגורם לילדים הללו להיות מרתקים זה לא בידיוק שיש להם רגשות יותר מעניינים מאנשים אחרים (רחוק מזה), הם פשוט משקפים באופן "לא מצונזר" במיוחד את הרגשות האלו. משמעות חוסר הניסיון שלהם מהעולם היא שהם עדיין באופן טבעי נאמנים לאצמם; ולכן הם יגידו לנו בכנות מה הם חושבים על סבתא, האח הקטן שלהם, ומהן התוכניות שלהם לשנות את העולם. אנחנו משתקפים כמשעממים לא בדיוק בגלל שזה הטבע שלנו, אלא בגלל רצון גורלי – שמתחיל כמוסכמה מרושעת שחלה עלינו בגיל ההתחבגרות – להיות נורמלים.


לא מספיק רק להיות אמיתי

למרות זאת, גם כשאנחנו אמיתיים לגבי הרגשות שלנו, יכול להיות שעדיין נהיה משעממים בגלל שאנחנו לא מכירים את הרגשת שלנו מספיק טוב כמו שאנחנו אמורים, ואנחנו נתקעים ברמה של התעקשות על רגש מסוים במקום להסביר אותו. נגיד באופן ברור ומובן – שהסיטואציה הייתה מאוד "מרגשת", "נוראית", או "יפה" אבל לא נוכל לספק לאלו שאנחנו מדברים איתם כל סוג של פרטים דומים ודוגמאות שיוכלו לעזור להם להמחיש בראש למה. אנחנו יכולים לצאת משעממים לא רק בגלל שאנחנו לא רוצים לשתף את חיינו, אלא בגלל שאנחנו לא מכירים אותם מספיק כדי לעשות את זה.

למרבה המזל, היכולת להיות מעניין אינה יכולת מיוחדת ולא תלויה בכישרון יוצא דופן; היא פשוט דורשת רק מיקוד, כנות, וריכוז. האדם שאותו אנחנו מכנים אדם מעניין הוא תמצית של מה שאנחנו מצפים בליבנו ממפגש חברתי: הצצה "לא מצונזרת" לחלום האמיתי, אותו אנו מכנים חיים, מעיניו של אדם אחר, וביטחון שאנחנו לא לבד עם כל הרגשות הכי מביכים, תמוהים, וחזקים שנמצאים בנו עמוק בפנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *