מערכות יחסים, רומנטיקה

איך לבחור בן/בת זוג בחוכמה

איך אחנו בוחרים את האנשים שאנחנו מתאהבים בהם? התשוב הרומנטית היא שבאופן טבעי האינסטינקטים שלנו מנחים אותנו לאנשים שאדיבים וטובים אלינו. אהבה היא סוג של התלהבות שיורדת כאשר אנחנו מרגישים נוכחות של נפש טובת לב ומזינה, שתענה על הצרכים האמוציונאלים שלנו, יבין את עצבותינו ויחזק אותנו באתגרים הקשים של חיינו. כדי למצוא את הצד השני שלנו, אנחנו מוכרחים לתת לאינסטינקטים שלנו להוביל, מבלי לעכב אותם על ידי ניתוח פסיכולוגי קפדני וחקירה או שיקולים המושפעים ממצב, עושר או שושלת. הרגשות שלנו יגידו לנו באופן ברור מתי הגענו ליעדנו. לשאול מישהו בכל רמת קושי למה בדיוק הם בחרו בבן זוג ספציפי – בהשקפה הרומנטית הרווחת – זה פשוט אי הבנה מיותרת ותוקפנית על אהבה: אהבה אמיתית היא אינסטינקט שבאופן מדויק וטבעי נמצא באנשים שיכולים לעשות אותנו מאושרים.

הגישה הרומנטית נשמעת חמה ואדיבה. המקור שלה בהחלט תיאר שהיא יכולה לשים קץ לסוג מערכות היחסים המאכזבות שלפני כן תווכו על ידי ההורים והחברה. הקושי היחידי הוא שהמשמעת שלנו לאינסטינקט, לעיתים קרובות, מוכחת כאסון. הקשבה להרגשה המיוחדת הזו שיש לנו ליד אנשים מסויימים במועדוני לילה ותחנות תרכבת, מסיבות ואתרי אינטרנט לא הפכה אותנו למאושרים יותר בליבנו מאשר אותם זוגות מימי הביניים, שהיו כבולים להתחתן על ידי שני בתי משפט מלכותיים שלהוטים לשמר את הריבונות בארצם. להתאהב לפי "אינסטינקטים" נחשבת לדרך מקובלת יותר מאשר "חישובים", כמו הסיפורים הרומנטים שאנחנו קוראים.

© Flickr/Emanuele Toscano

הגישה הרומנטית מסבירה את הקשיים שיש לנו בדרך כלל בלמצוא אהבה בכך שלא חיפשנו טוב מספיק את היסוד המרכזי של החלום הרומנטי: האדם הנכון. הוא חייב להיות אי שם (לכל נפש יש נפש תאומה, כך הגישה הרומנטית מבטיחה לנו), פשוט עדיין לא הצלחנו למצוא את אותו האדם. אז אנחנו חייבים להמשיך בחיפוש, עם כל הטכנלוגיה והרצון הדרוש, ואולי, אחרי שנעבור גירושין ונמכור אתהבית, נבין סוף סוף.

למרות זאת, יש גישה שונה שהושפעה על ידי פסיכואנליזה. הי ממטילה ספק ברעיון שאינסטינקט תמיד יגרום לנו להגיע לאותם האנשים שיעשו אותנו מאושרים. אותה התאוריה מפצירה בכך שאנחנו לא מתאהבים בראש ובראשונה עם אנשים שדואגים לנו בדרכים אידיאליות, אנחנו מתאהבים באותם אנשים שדואגים לנו בדרכים מוכרות. אהבה של אנשים בוגרים נבנית מתבנית של איך אמורים לאהוב אותנו שנוצרה בילדותינו וסביר להניח שכרוכה במספר בעיות מאולצות שמדכות את הסיכויים שלנו לפרוח.

אנחנו מאמנים שאנחנו מחפשים אושר באהבה, אבל אנחנו למעשה רודפים אחר מה שמוכר לנו. אנחנו מחפשים לחוות מחדש, במערכות יחסים הבוגרות שלנו, את אותה ההרגשה שהכרנו כל כך טוב בילדותינו – אהבה שלא מוגבלת רק לסבלנות ודאגה. האהבה אותה כולנו טעמנו בצעירותינו התבלבלה עם אהבה הרסנית יותר: הרגשה של רצון לעזור לאדם מבוגר שיצא משליטה, קיפוח מאהבתו של הורה או פחד מכעסו, או הרגשה שלא מרגישים בטוחים מספיק כדי להביע את הרצונות היותר קשים שעל ליבנו. ניתן להסיק מזה, שבתור מבוגרים, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו דוחים מועמדים מסויימים לא בגלל שם לא מתאימים, אלא בגלל שהם יותר מדיי נכונים – בהיבט של שקולים מדיי, בוגרים, מבינים וניתן לסמוך עליהם – בזמן שבליבנו, נכונות כזאת מרגישה מוזרה ושאינה מגיעה לנו. אנחנו רודפים אחרי אחרים שמסעירים אותנו יותר, לא באמונה שהחיים איתם יהיו ערבים יותר, אלא בגלל תחושה בתת המודע שגורמת לנו להרגיש בדרכים שנראות לנו מוכרות.

פסיכואנליזה מגדירה את התהליך בו אנחנו מזהים את בני הזוג כ"בחירה אובייקטיבית" – וממליצה שננסה להבין את הגורמים התת-מודעיים, שחלקם שולטים בלמי אנחנו נמשכים, על מנת להפסיק את ההרגלים המסוכנים שאנחנו עשויים לעשות. האינסטינקטים שלנו – הזרמים החזקים של משיכה וסלידה – חסומים בגלל חוויות מורכבות שהיו לנו כשהיינו צעירים מדיי כדי להבין, ושוכבים אי שם בתודעתינו.

© Flickr/DVIDSHUB

פסיכואנליזה לא מתכוונת להגיד שהכל מעוות ושגוי בדרך שאנחנו נמשכים אל אחרים. יכולים להיות לנו שאיפות מוצדקות לתכונות חיוביות: אינטיליגנציה, כריזמה, רוחב לב… אבל אנחנו בנוסף עשויים להמשך באופן גורלי לנטיות מורכבות יותר: אדם שלא נמצא איתנו הרבה, אדם שמתייחס אלינו עם מעט זילזול, אדם שצריך כל הזמן שיהיו איתו חברים, או אדם שלא יודע להתנהל עם הכסף שלו.

כמה פרדוקסלי שזה נשמע, בלי הנטיות המורכבות הללו, אנחנו עשויים פשוט לא להרגיש התלהבות או סימפטיה עם מישהו. לחלופין, אנחנו עשויים להיות כל כך מושפעים מדמות הורית, עד שאנחנו לא יכולים לגשת לכל אדם אחר שחולק איתם תכונות זהות, ואפילו כאלו שמנותקים מהצדדים השליליים שלהם. יכול להיות שבאהבה נהיה נוקשים וחסרי סבלנות עם כל אדם אינטיליגנטי, דייקן, או אחד מתעניין במדע – רק בגלל שאלו תכונות של מישהו שגרם לנו קשיים רבים כשהיינו צעירים יותר.

© Flickr/Patrik Nygren

כדי לבחור את בני הזוג שלנו בחוכמה, אנחנו צריכים להוציא מהמשוואה את הדרך בה הייסורים / הטראומה שלנו מהעבר, שעשוים לשחק חלק חשוב ברגשות שלנו למשיכה. נקודה התחלתית טובה היא לשאול את עצמינו (אפשר גם להעזר בדף גדול, עט וצהריים פנויים) איזה סוג של אנשים ממש מעצבנים אותנו. דרך טובה להתחיל היא לחשוב מאילו אנשים אנחנו סולדים ונגעלים – מה שיאפשר לנו לזהות חלק מהתכונות שגורמות לנו לצמרמורת, תכונות לא בהכרח שליליות ועדיין גורמות לנו לא להמשך באופן ברור. אנחנו עשויים, לדוגמה, לחוש שאדם ששואל אותנו יותר מדי על עצמנו, מאוד אכפתי או שאפשר לסמוך עליו, כאדם מפחיד ומבעית. באותה הדרך, אנחנו עשויים לחשוב שמידה מסויימת של אכזריות או מרחק שייכת לרשימה מוזרה של דברים שאנחנו מחשיבים כדרישה כדי לאהוב.

זה יכול להיות מסובך להתחמק מהצנזורה העצמית כאן, אבל הנקודה היא לא להציג את עצמנו כאנשים רגועים וצפויים, אלא להבין את השגעונות המוזרים של האישיות שלנו. אנחנו נוטים למצוא שלכאורה אנשים יפים ונחמדים נתפסים במסנני האהבה שלנו: אנשים רהוטים, פיקחים, שאפשר לסמוך עליהם. זה מידע חיוני. כדאי לנו לעצור ולנסות להתעמק מהיכן הסלידה שלנו מאנשים מסויימים מגיעה, ואילו היבטים מהעבר שלנו גרמו לכך שיהיה לנו כל כך קשה לקבל סוג מסוים של "מזון" לרגש.

© Flickr/Samuel Ramkalawan

בכל פעם שאנחנו מנסים לזהות משהו שלילי, אנחנו חושפים קשר מכריע בתודעה של עצמנו: אנחנו קוראים תיגר על הבלתי אפשריות של אהבה המתבססת על הקשיים מהעבר – שמוקרנים ישירות על ההווה ופוגעים בשיקול הדעת שלנו.

דרך נוספת בה נוכל לגשת לדברים שמשפיעים עלינו חזק ונמצאים בפינות שאנחנו פחות מכירים במוחינו – היא להשלים חצאי משפטים בהם אנחנו מגיבים לדברים שעשויים להקסים או לדחות אותנו כלפי אדם אחר. אנחנו יכולים לראות את התגובות שלנו ברור יותר כשאנחנו כותבים דברים ובלי לחשוב יותר מדי על התשובות שלנו, כך שאנחנו תופסים את התדועה של המחשבה שלנו בזמן שהיא עובדת

לדוגמה, אנחנו יכולים לנקוב בדברים הראשונים שצצים לנו לראש כשאנחנו קוראים את המשפטים הבאים (מנוסח בלשון זכר, אך מופנה לשני המינים):

אם אני אגיד לבת זוגתי כמה היא חשובה לי, היא…

כשמישהי אומרת לי שהיא באמת צריכה אותי, אני…

אם מישהו לא יכול להתמודד, אני…

כשמישהו אומר לי לקחת אחריות, אני…

אם הייתי מספר על החששות שלי…

אם בן זוגי אמר לי לא לדאוג, הייתי…

כשמישהו מאשים אותי באופן לא מוצדק, אני…

הכנות שלנו תיארה את התגובות שלנו מראש. התגובות חושפות את ההנחות שבליבנו לאיך אהבה צריכה להיות. אנחנו עשויים להתחיל לקבל תמונה בהירה יותר שההשקפה של מה שאנחנו מחפשים באדם אחר עשויה להיות שגויה – בדרך לאושר האישי או המשותף שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *