אישי, ביטחון

איך לקבל ביטחון

כדי לשפר את הביטחון שלנו לקראת רגעים מאתגרים, אנשים (כוונה טובה) לרוב ינסו להפנות את תשומת הלב שלנו לצדדים הטובים שלנו: האינטיליגנציה שלנו, הכישרון שלנו, החוזקות שלנו.

באופן נפתיע – זה יכול לגרום להשלכות מביכות. יש סוג של חוסר ביטחון שמגיע ממקום כאשר אנחנו גדלים להיות תלויים, יתר על המידה, בכבודינו העצמי. אנחנו הופכים לחרדים ליד כל סיטואציה שעשויה להנמיך את היקרתיות שלנו. אנחנו נמנעים מאתגרים בהן יש כל שמץ של סיכון ליפול, בגלל פחד ממונף להיראות מגוכחים.

בעיר שאנחנו לא מכירים, אנחנו מסרבים לשאול מישהו היכן התחנה נמצאת, בגלל שאנחנו מפחדים שהם יחשבו שאנחנו טיפשים – תייר אבוד ומעורר רחמים. או, שאנחנו עשויים לחשוק לנשק מישהו – אבל לא עושים את זה מתוך חשש שהם ישפטו אותנו כמפסידנים ונואשים. או בעבודה, אנחנו עשויים לא להגיש מועמדות לקידום, במקרה וההנהלה הבכירה החליטה שאנחנו יהירים ומשלים את עצמנו. כשאנחנו מנסים לא להיראות מטופשים, אנחנו לא מעזים לעשות הרבה; ובכך – לעיתים קרובות – אנחנו מפספסים את ההזדמנויות הטובות ביותר של חיינו.

בלב חוסר הביטחון שלנו יש תמונה מוטה של מה אנחנו מגדירים "מכובד" כנורמלי עבור בן אדם. אנחנו חושבים שזה יכול להיות אפשרי אחרי גיל מסוים להשאר מכובדים בעקביות, אחד שלא ניתן לצחוק עליו. אנחנו מקטלגים את עצמנו במפורשות כאנשים שלא נתקעים בדלת, לא עושים מהלכים מגושמים בדייט, לא נכשלים בצורה איומה בקשרים רומנטים ולא עושים טעויות עצומות בעבודה. אנחנו חושבים שיש אפשרות להוביל חיים טובים מבלי להראות מטופש לגמרי.

אחד הספרים הטובים ביותר של תחילת אירופה המודרנית הוא "In Praise of Folly", שנכתב על ידי החוקר ההולנדי והפילוסוף ארסמוס בשנת 1509. בספר, ארסמוס מזכיר טיעון משחרר מאוד. באופן מופנם, הוא מזכיר לנו שכולם, לא משנה כמה חשובים ומלומדים, הם למעשה טיפשים. אף אחד לא חסין, גם לא מחבר הספר. למרות היותו חכם, ארסמוס התעקש על כך שהוא טיפש כמו כל אחד אחר. זה מרענן במיוחד, מכיוון שזה אומר שהטמטום שלנו לא צריך לגרום לנו להרתע מהחברה הגבוהה ביותר. להיראות כמו סמרטוט, לעשות טעויות איומות או דברים מוזרים בלילה – לא אומר שאנחנו לא מתאימים לחברה; זה רק הופך אותנו להיות קצת דומים לחוקר הגדול ביותר של הרנסנס האירופאי הצפוני.

יש מסר מעודד דומה שאפשר להבין מעבודתו של פיטר בריוגל. עבודתו המרכזית – "The Dutch Proverbs" מציג השקפה קומית מנפצת אשליות על טבעו של האדם.

לפי היצירה, כולם מאוד משוגעים ומגוכחים: יש אדם שזורק כסף לאגם; יש חייל שיושב על אש ושורף את המכנסיים שלו; מישהו שדופק את הראש שלו בקיר בכוונה, ומישהו אחר נושך עמוד. חשוב לציין, הציור אינו התקפה המכוונת על אנשים מוזרים ונוראיים: זו תמונה של חלקים מכולנו.

אפשר להבין מעבודותיהם של ברויגל וארסמוס רמז שאומר שהדרך לביטחון גבוה יותר אינה להרגיע את עצמינו עם הכבוד שלנו; אלא להשלים עם כך שזה טבעי ובלתי נמנע להיות מגוחך. אנחנו אידיוטים עכשיו, היינו אידיוטים בעבר, ונהיה אידיוטים שוב בבעתיד – וזה בסדר גמור. אין עוד אפשרויות נוספות לבני אדם.

אנחנו הופכים להססנים בגלל שאנחנו חשופים יתר על המידה לצד המכובד של אנשים אחרים. אנשים מתאמצים מאוד כדי להיראות נורמלים, ואנחנו יוצרים בהדרגה אשליה – שפוגעת בכולם – שאפשר להיות נורמלים.

ברגע שנגיע למצב שנוכל לראות את עצמינו כטיפשים עצם קיומנו, זה ממש לא משנה אם אנחנו עושים דבר אחד או יותר שעשוי להיראות טיפשי. האדם שאנחנו מנסים לנשק כן יכול לחשוב שאנחנו מגוכחים. אדם אחר שניגשנו אליו כדי לשאול איך מגיעים למקום מסוים בעיר זרה יכול ללעוג לנו. אבל אם הם באמת יעשו את זה; זה לא יחדש לנו שום דבר; הם יאשרו את מה שכבר בחנו וקיבלנו בליבנו לפני זמן רב: שאנחנו, כמוהם – וכל אדם אחר בכדור הארץ – מטומטמים. הסיכון בלנסות ולהכשל כבר לא יכאב לנו. הפחד מהשפלה כבר לא יעקוב אחרינו במחשבותינו. אנחנו נהפוך חופשיים לנסות דברים חדשים על ידי השלמה שכישלון הוא נורמלי לחלוטין. ואפילו לעיתים קרובות, בין כל האסונות האיומים שהיו מלכתחילה, זה יעבוד: אנחנו נקבל נשיקה, נכיר חברים חדשים, ונקבל העלאה.

הדרך לביטחון גבוה יותר מתחיל בטקס בו נגיד לעצמינו ​ברצינות בכל בוקר, לפני שאנחנו מתחילים את היום – שאנחנו טיפשים, בעלי מום, מטומטמים ושוטים. אחד או שתי שטויות שנעשה, לא יכולים להזיק יותר מדיי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *