חרדה, רוגע

איך להפוך את החיים שלכם לפשוטים יותר

הורים טובים רואים את זה כברור מאליו שחיים יכולים להיות מרגשים רק עבור תינוקות: אחרי שאחד החברים מגיע, מביא מתנות ועושה פרצופים מוזרים, אחרי שהביאו עוגה ונרות, אחרי שהיו המון שירים, מספיק זה מספיק. התינוק יתחיל להראות נוקשה, יפרוץ בבכי, ואז ההורה הנבון ידע ששום דבר מיוחד לא קרה: אלא זה פשוט הזמן לתנומה. המוח צריך לעבד, לעכל ולפלג את מצבור החוויות שנטמעו כשהוליונות נסגרים, התינוק שוכב ליד צעצועים רכים, ובקרוב מאוד ירדם והשלווה תחלחל. כולם יודעים שהחיים הולכים להיות הרבה יותר ניתנים לניהול שוב בעוד כשעה.

למרבה הצער, אנחנו לא שמים לב לזה כשזה נוגע אלינו. אנחנו קובעים שבוע בו נפגש עם חברים כל לילה, נגיע ל- 12 ישיבות (ששלוש מהן דורשות הרבה הכנה מראש), נעשה גיחה קצרה מחוץ לעיר, נסיים לראות את הסדרה האהובה עלינו, נקרא 14 עיתונים, נחליף שישה זוגות סדינים, נאכל חמש ארוחות אחרי 8 בערב ונשתה 30 כוסות קפה – ואז אנחנו מתלוננים שהחיים שלנו לא רגועים כמו שהם יכולים להיות, ושאנחנו קרובים להתמוטטות נפשית.

אנחנו מסרבים לקחת ברצינות כמה דברים מהילדות שלנו שנשארו בתוכנו – ולכן, צריך להיות אכפת לנו לשמור על דברים פשוטים ומאוד מאוד ורגועים. אנחנו למעשה לא צריכים לכנות חרדה כתופעה הזויה; אלא זה המקום ההגיוני במחשבתינו שאומר לנו לא להתיש את עצמנו יתר על המידה באופן מתמשך.

להלן כמה דברים שאנחנו צריכים לעשות כדי לפשט את חיינו:

פחות אנשים; פחות התחייבויות

באופן תאורטי זו זכות שיהיה לנו הרבה אנשים לראות ודברים לעשות. אם מדברים על ההיבט הפסיכולוגי, זה גם מתיש ובסופו של דבר למעשה מסוכן.

אופן הביטוי הבא הוא מעט מיושן וברוטלי, ואפשר להתפלפל על הזמנים המדוייקים, אבל הנקודה החשובה של ניטשה נשארת חדה:

“Today as always, men fall into two groups: slaves and free men. Whoever does not have two-thirds of his day for himself, is a slave, whatever he may be: a statesman, a businessman, an official, or a scholar.”

או בתרגום חופשי:

"היום כמו תמיד, יש 2 קבוצות של אנשים: עבדים ואנשים חופשיים. מי שאין לו שני שליש מהיום בשביל עצמו, הוא עבד, ולא משנה במה הוא עוסק: מדינאי, איש עסקים, עובד מדינה או תלמיד."

עלינו להבחין בדברים שהם אפשריים בשבילנו להשיג בעתיד, ובהקשר הזה, דברים שנבונים לנו פסיכולוגית או מתקבלים על הדעת. יתכן וזה אפשרי לנסוע לטיול אחד או שניים ולנהל חיי חברה ביחד עם ניהול משק בית, אבל אנחנו לא צריכים להיות מופתעים אם שגרה שכזו תורמת לא מעט בסופו של דבר להתמוטטות שלנו.

שינה

והרבה מזה כמובן; לפחות שבע שעות. או אם אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, אנחנו צריכים לפחות להבחין באופן ברור בכמה אנחנו מקופחים, כך שלא נחמיר עם דאבונינו בחיפוש הסברים בשבילם. אנחנו לא בהכרח צריכים להתגרש, לעשות הסבה מקצועית למקצוע אחר לגמרי או לעבור למדינה אחרת: אנחנו פשוט צריכים קצת מנוחה.

מדיה

מה שאנחנו לוקחים בחשבון כשאנחנו בודקים את הפלאפונים שלנו זה למעשה התרומה הגדולה היחידה לבריאות נפשינו החולה. ברוב ההיסטוריה, זה היה בלתי נתפס להגיד "יותר מדיי חדשות". אינפורמציה ממעגלים פוליטים או מדינות זרות הייתה נדירה, מוערכת וגם יקרה. מאז אמצע המאה ה- 20, חדשות התמסחרו, ובמהלך התהליך הן הפכו לדבר העיקרי – ולמרות זאת הכי פחות ידוע – כסיכון להישרדות הנפשית שלנו.

כל דקה בכל יום נפתחות בפנינו אינספור אפשרויות כדי למלא את דעתינו עם שגעונות, הישגים, אסונות, זעם, חרטות, שאיפות, נצחונות, חוסר שפיות וקטקליזם של זרים סביב כוכב הלכת שלנו. תמיד, חברות חדשות מדברות על הצורך שלנו לדעת – ועל הצורך לדעת בכל רגע. מה שהם משאירים מחוץ לסיפור זה את הצורך המעולה, ואפילו טוב יותר – לא לדעת: בגלל שאנחנו לא יכולים לשנות כלום, בגל שהסיפורים אכזריים מדיי, מפוגגי תקווה ועצובים, בגלל שהמחשבות שלנו שביריריות, בגלל שיש לנו אחריות קרובה יותר לבית, בגלל שאנחנו צריכים להוביל את החיים שלנו יותר מאשר להסחף על ידי סיפורים של חייהם של אחרים אשר רחוקים ולא רלוונטיים לנו בשום צורה, כמעט כמו הסיפורים של תושבי בין הדין המצרי של המלך סנפרו בסוף שנת 2,613 לפני הספירה.

תזונה

אפשר להשתגע מלשמוע באופן קבוע בצורה פרטנית וספציפית שמשתנה כל הזמן – אבל באופן כללי – אנחנו צריכים לאכול דברים פשוטים יותר, ולא הרבה. תזונה של אדם אחד לא בהכרח יכולה לעבוד על אדם אחר ואפשר להתווכח על מה לאכול, אבל אפשר לומר שכדאי לכלול אגוזים, חתיכות תפוח, זיתים, משמשים ולחם. הגוף זקוק לזמן מסוים מבלי לעכל משהו כדי שיהיה לו סיכוי להתמודד מול הפירות המוזרים של מוחו הסוער.

חשיבה

נדודי שינה וחרדה הן הנקמה של הראש בגלל כל המחשבות שאנחנו מסרבים להיות מודעים אליהן במהלך היום. כדי שיהיה אפשר למצוא מנוחה, אנחנו צריכים למצוא חלקים מהזמן שלנו בהם אין לנו משהו לעשות חוץ מלשכב על המיטה, לקחת דף ועט במטרה לחשוב, במיוחד על שלושת הנושאים הללו:

  • מה גורם לי לדאוג?
  • מי גרם לי לכאב ואיך?
  • מה מרגש אותי?

אנחנו צריכים לסנן דברים שנמצאים בבלאגן העצום של הראש שלנו. כל שעה דורשת לפחות עשר דקות של סינון. אנחנו צריכים למצות את עצמנו בסיפור המתמשך של חיינו על ידי כתיבה של הפסקאות הבאות שלו.

אנחנו צריכים לנסות גם לצפות דברים. בדף אחר, אנחנו צריכים לכתוב 'מה עשוי לקרות'. עם קצת סבלנות כמו הורה שמנסה לעבור עם הילד מה הוא יצטרך לעשות למחרת בבית הספר (כמו שכבר אמרתי, אנחנו צריכים להיות הורים טובים יותר של עצמנו), כדאי שנצפה לאתגרים שמגיעים: באיזה שעה נצטרך להזמין את המונית, מה נצטרך כדי לקבוע כמה פגישות, איך זה ירגיש אם תהיה לנו שיחה איומה עם חבר לעבודה. חוויות מאבדות לפחות חצי מכוחן כשאנחנו עוברים על הדברים בראשינו יום לפני כן.

ציפיות

כמובן, זה תמיד כיף להיות יוצא דופן, מפורסם, ויותר טוב מכולם, אבל אולי זה יהיה אפילו הישג טוב יותר להשאר שפוי ואדיב. אנחנו עשויים לבחור שלא לשלוט על העולם תמורת האפשרות לחיות חיים ארוכים ושלווים יותר. אנחנו לא בורחים מאתגר, אנחנו פשוט משנים את ההגדרה שלנו של מהו אתגר אמיתי – וחשוב יותר – איפה ניתן להשיג את התמורות החשובות מכך. חיים שקטים הם לא בהכרח חיים של ויתור או בריחה, זה עשוי להווה לנו הכרה מדהימה להפליא שדברים מספקים זמינים לנו מחוץ לאור הזרקורים והערים הגדולות, במשכורות הצנועות ביותר ורחוק ככל האפשר מהתחרות המשוגעת וחסרת המנוחה כדי "לנצח" את מרוץ הסטטוס המקצועי.

מראה ויופי

זה יכול משמעותית לעזור אם יכלנו להיות רגועים לא משנה מה היה קורה או איך החדר שלנו היה מאובזר. אבל אנחנו, ככל שאנחנו מתבססים יותר, הרבה יותר רגישים לזה. בדיוק כמו שגוונים בצבע של ורוד בחדר של תינוקת יכולים לעזור, כך זה יעזור רבות למצב הפנימי שלנו במידה ויש דברים בסביבתנו שנמצאים בהתאמה ויזואלית (אידיאלי עם דברים סימטרים או חזרה של צורות)

העולם הויזואלי לא יכול לעשות קסמים ולהפוך להרגשה; אבל זה לחלוטין יכול לקדם ולהזמין את הרגשות להגיע. אנחנו צריכים לנסות את כל הדרכים כדי להפוך בית לסוג של סביבה שמבטיחה ברמה הויזואלית את הרוגע שאנחנו משתוקקים לו פסיכולוגית.

כמו שאנחנו מגלים, ריגושים הם מהנים לזמן מסוים; אף גם הורגים. פשטות היא חוכמה אמיתית: אנחנו צריכים לנוח יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *