קפיטליזם, קפיטליזם טוב

איך להפוך מדינה לעשירה

רובו של מה שאנחנו מכנים "פוליטיקה" סובב סביב השאלה של מה צריך לעשות כדי להפוך מדינה לעשירה יותר.

במקום להתמקד במדינה ספציפית, בואו נדמיין הקמת מדינה מההתחלה. איך תוכלו להפוך אותה לכמה שיותר עשירה? נניח שסוכם להקים את ריצ'לנד: אוכלוסיה אידיאלית ליצירת עושר. מה יהיו המאפיינים העיקריים שיצטרכו להרכיב את האוכלוסיה הזו? איך תראה אומה שתוכננה להתאים להצלחה של קפיטליזם מודרני?

תורת הכלכלה המסורתית מפנה אותנו לשמונה דרישות עבור ריצ'לנד:

  • ביטחון הצבא, חוק וסדר
  • כמה שפחות שחיתות במוסדות
  • כמות קטנה של בירוקרטיה סביב חוקי עבודה ומיסוי
  • כוח עבודה טכני מלומד היטב, נייד וגמיש
  • תשיתות איכותיות ותקשורת טובה
  • שווקים תחרותיים, הוגנים ושקופים
  • חוזים אמינים וניתנים לשינוי
  • מס חברות נמוך (בין 10% ל- 15%)

מלבד שמונת הדרישות הללו, יש דבר אחד נוסף שבאופן קבוע גורם לשינוי משמעותי בעושרה של אוכלוסיה: דבר שאנחנו מכנים "גורמים תרבותיים". כדי להפוך את ריצ'לנד לעשירה כיאות, נצטרך לוודא שמספר גורמים תרבותיים טמועים במנטליות הלאומיות של האוכלוסיה. אלו מספר הגישות שיניעו את העושר קדימה:

העבודה מגדירה את דמותך

בריצ'לנד, כשאנשים נפגשים, הדבר הראשון שמישהו רוצה לדעת עליך זה: מה אתה עושה? לפי תשובתך, אנשים למעשה או ששמחים לראות אותך, או מתרחקים ממך במהירות בלי לחשוב יותר מדיי.

בריצ'לנד, מה שנמצא על כרטיס הביקור שלך הוא פשוט מי שאתה. כל הדברים האחרים – איך היית כילד, על מה אתה חושב מאוחר בלילה או מי ההורים שלך – לא משנים בכלל.

בריצ'לנד, חברויות בדרך כלל מקושרות לעבודה וכוללות תחרות סמויה של מעמד. אם אתם מפגרים מאחור, החברים שלכם יוותרו עליכם. עליכם להשקיע מאמצים עצומים בקריירה שלכם, לא רק כדי לעשות כסף, אלא גם כדי שתהיה לכם זהות חברתית: ואז אנשים יהיו נחמדים אליכם.

אהבה היא חיונית, לא מהותית

בריצ'לנד, להורים יש חשיבות רבה להישגים לימודיים. ילדים מקבלים את ההרגשה שזה לא רק נחמד להצליח במבחנים; אלא שאם הם יצליחו בבית הספר הם יהיו בני אדם אהובים ושווים יותר, במיוחד במתמטיקה ובמדעים.

© Flickr/Chris & Karen Highland

לכן אנשים לומדים בגיל צעיר ובמהרה שאהבה מגיעה מביצועים מוצלחים: ככל שההישגים טובים יותר, ככה אנשים יהיו טובים יותר אליך.

אופטימיות

בריצלנד, כולם מעודדים מגיל צעיר לדמיין שיום אחד – ככל הנראה עד גיל 33 – תהיה האדם העשיר ביותר במדינה – אם תעבוד קשה. כרזות של אנשים עשירים ומפורסמים מקשטות את קירותיהם של בתי הספר היסודיים. האמנון הלאומי נקרא "אני יכול לעשות את זה!" – ביצוע נלהב ליכולות האדם.

© Flickr/Joi Ito

זה מה ששומר על כוח העבודה עם מוטיבציה גבוהה. חלומות של יזמות מוצלחת שופעים. עד גיל העמידה, רוב האנשים בריצ'לנד נכשלו לעמוד בציפיות שהגדירו לעצמם בעבר. הם שומרים על החרטה שלהם באופן מוסתר, ולמרות זאת – לוקחים מרשם (בשקט) לנוגדי דיכאון ולהגרעה.

כולם מודאגים כל הזמן

אנשים לא ישנים כל כך טוב בירצ'לנד. בדרך כלל הם קמים ב-4 לפנות בוקר. כל הדאגות שלהם קשורות לקריירה שלהם.

זה בגלל © Flickr/Jacob Stewart

כל זה בגלל שהשוק הקפיטליסטי בריצ'לנד מאוד "יעיל". יעילות הכוונה לחדשנות מתמדת ותחרות: השחקנים החלשים בכל תחום תמיד מוצאים את עצמם מחוץ לעסק במהירות ובאכזריות. לשוק המניות אין רחמים לחברות עם ביצועים נמוכים (בדרך כלל על רקע רבעוני).

הצרכן הוא המלך

בריצ'לנד, הכל מכוון  הישר לרצונות של הצרכן: חייבים להיות מחירים נמוכים, צריך להיות שירות לקוחות מצוין, וחנויות צריכות להיות פתוחות בכל שעה. לא יכולים להיות חגים גדולים או סופי שבוע.

© Flickr/Andy Wilson

למרות שרוב האנשים הם גם צרכנים וגם יצרנים, בריצ'לנד, לימדו אותם לחשוב על עצמם בעיקר כצרכנים. בראשם, הצרות הגדולות שלהם כיצרנים מנותקתות בקפידה מגודל הציפיות שלהם כצרכנים.

החדשות תמיד מפחידות

יש חדשות בכל מקום בריצ'לנד – באתרי אינטרנט, פלאפונים, וערוצי 24 שעות – והן תמיד קטסטרופיות.

© Flickr/caruba

לכן אזרחים לומדים שהעולם ממש אינו מקום בטוח, ושטרור, תאונות ואכזריות נמצאים בכל פינה. יש דממה בכל מה שנוגע לדברים חיוביים. כל פעם שאנשים נתקלים בתקשורת, היא משאירה אותם בהרגשה שהדרך היחידה שלהם להגן על עצמם היא על ידי צבירה של כמויות גדולות מאוד של כסף. אנשים עושים המון ביטוחים בריצ'לנד, מתנה לא מוצהרת של שתעשיית החדשות מביאה לסוכני הביטוח.

זמן פנוי

בריצ'לנד, אנשים לא לוקחים הרבה חופשות. באופן כללי, הם מוצאים את עצמם המון בהכחשה עצמית ופחד ממה שעלול לקרות, אם הם לא ישארו במשרדם מספיק זמן. הם קמים מוקדם, חושדים בכל סוג של פינוק ואוכלים סנדוויצ'ים ליד השולחנות שלהם לארוחת צהריים.

© Flickr/Alan Cleaver

מצד שני הם מאוד נמשכים לשלם הרבה עבור מה שהם מכנים "כיף". הם משלמים המון כדי שתהיה להם מכונית שתוכל לנסוע במהירות הכפולה מהמהירות המותרת, וכדי להרשות לעצמם לטוס רחוק בחופשות כמה שיותר פעמים בשנה.

פעילויות שלא עולות הרבה כסף – כמו לצאת להליכות בשכונה הקרובה או כתיבת שירים – מצטיירות כלא מעניינות ומעט משונות. למרות שרבים מהפסיכולוגים של ריצ'לנד מספרים על היתרונות והחשיבות של בילוי זמן של ההורים עם ילדיהם הקטנים, רוב הילדים גדלים על ידי אנשים ממדינות עם שכר נמוך בזמן שההורים שלהם עובדים. חוסר הביטחון העודף הזה עושה פלאות לילדים: הם גדלים מודאגים, רעבים להצליח ונועזים להשיג ביטחון דרך עבודה.

חוקי האופנה

בריצ'לנד, יש טרנדים חזקים של אופנה סביב רוב הדברים: מה עובי מסך הטלוויזיה שלך, איזה סוג אתני של אוכל אתה אוכל, איזה דגם הפלאפון שבו אתה מדבר. אנשים יכולים להרגיש לא מסופקים במהירות עם הרכוש הקיים שלהם ומתלהבים מהר ממוצרים חדשים. זה מרגיש מאוד חשוב להיות מעודכנים. אם מישהו לא מעודכן בטרנד מסוים, זה פוגע לו קשות בביטחון העצמי. תוכלו להסתבך אם הפלאפון שלכם בן יותר משלוש שנים. אנשים מדברים בגדול מעודדים חשיבה עצמית, אבל מתנהגים ההתנהגות שטובה יותר לחנויות – והולכים עם העדר.

אנשים מפורסמים

לכל חברה יש אנשים מפורסמים. אמנם בריצ'לנד הם מאוד קפדניים בבחירת גיבוריהם: הם לא מעריצים נזירים מהורהרים, אנשים חכמים או פילוסופים. 

© Flickr/Jasmine Kaloudis

הקסם נשלט על ידי יוצרי העושר, במיוחד בתחום הסרטים. העבודה שלהם מדווחת בקביעות כך שחייהם של רוב האנשים הרגילים נראים מטונפים ונוראים בהשוואה אליהם. המפורסמים גורמים לאנשים לנסות הרבה יותר קשה לעבוד ולשפר את הגורל שלהם, גורל שנראה להם אומלל בהשוואה למה שהם רואים בסרטים.

מריטוקרטיה

ריצ'לנד נראית כמו מקום הוגן למדיי. אם אתה עובד קשה וחכם, אתה תגיע רחוק. אין פרוטקציות או סחר פנימי. מגרש המשחקים הוא הרמה שלכם.

8719935889_bb99a5f2c2_z
© Flickr/UK Parliament

זו פילוסופיה שמאירה פנים למנצחים, אך מענישה יותר לאלו שנשארים מאחור. הם נקראים "לוזרים" ונשפטים באופן אישי כאחראים על החסרונות שלהם. זו תרבות עויינת מאוד לכל הנוגע למזל. אתה מכתיב את הגורל שלך. אם משהו משתבש, אתה לא יכול להאשים אף אחד אחר. יש אחוז גבוה מאוד של התאבדויות בריצ'לנד.

זו פילוסופיה נחמדה למנצחים, אך מענישה יותר לאלו שנשארים מאחור. הם קראים "לוזרים" ונשפטים עם אחריות אישית על החסרונות של עצמם. זו תרבות עויינת מאוד בכל הנוגע למזל. אתה מכתיב את הגורל שלך. אם משהו משתבש, אל תאשים אף אחד אחר. יש אחוז גבוה מאוד של התאבדויות בריצ'לנד.

מעט דת

בריצ'לנד, אין דת שבאופן אקטיבי מקדמת דברים רוחניים ורואה אדיבות וחוכמה כנעלות על עושר וכוח.

באופן כללי, רוב האנשים חילוניים ולועגים לדת. אבל ככל שאנשים כן מאמינים, האלוהים שהם מאמינים בו הוא חמרי להפליא: הוא סדק בשמיים שמאמין בלתגמל את אלו שטובים עם כסף גדול.

מזג אוויר גרוע

לריצ'לנד יש מזג אוויר רע מאוד. הוא משלב את הימים הגרועים ביותר של מזג האוויר באנגליה בשילוב עם הולנד: קיץ מהיר, מתון, ולא ניתן לחיזוי שמגיע בקרבה ל- 7 ימים לא מעוננים וטמפרטורה שבקושי עולה על ה- 20 מעלות. לאחר מכן מגיע החורף הארוך והלא נגמר עם רוחות סוערות ומקפיאות, ועננים כבדים ונמוכים.

כתוצאה מכך, הטבע בעולם מספק תזכורת קבועה ששמחה וששון לא מגיעים בחינם ובשפע על ידי הטבע; דברים טובים לא גדלים על העצים, רק תעשייה חרוצה שלא פוסקת יכולות להביא ישועה.

**

האזרחים של ריצ'לנד בטוח יכולים להתגאות בעושרם: הקניונים שלהם יוצאי דופן, והמסעדות שלהם באמת עלאיות. אבל הם צריכים גם לרחם על עצמם בגלל החרדות שיש להם ב-4 לפנות בבוקר; הספקות שלא פוסקות על הקריירה, שלהם ועל הדאגה שאף אחד לא באמת יכול לאהוב אותם בלי להתחשב בהישגים שלהם הרבעון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *