עבודה, קפיטליזם

למה חלק מהמדינות עניות והשאר עשירות?

יש יותר מ-195 מדינות בעולם. 25 מהן מוגדרות כעשירות מאוד, בהן האדם הממוצע מרוויח מעל 100,000$ בשנה. המדינות הן אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, הונג קונג, איסלנד, אירלנד, יפן, לוקסמבורג, הולנד, ניו זילנד, נורוואי, סינגפור, צפון קוריאה, ספרד, שויץ, טאיוואן, בריטניה וארה"ב. אבל רוב המדינות הן למעשה די עניות, וחלקן, כפי שאגדיר כאן – מאוד מאוד עניות.


20 המדינות העניות ביותר בעולם הן מדינות שהאנשים בהם מרוויחים פחות מ- 1,000$ בשנה, או פחות מ-3$ ביום, והן: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ניגריה, בורונדי, מוזמביקה, צ'ד, ליבריה, בורקינה פאסו, סיירה לאון, מאלי, אתיופיה, אריתראה, הרפובליקה המזרח אפריקאית, גינאה, מאלי, זימבמבואה, אפגניסטן, מלאווי, חוף השנהב, סודאן, גמביה.
כל מדינה כיום היא בכיוון לצמיחה, אך המדינות העניות יותר גודלות בקצב איטי להחריד. אם זימבמבואה תמשיך בקצב הגדילה הנוכחי שלה, היא תחשב למדינה עשירה בעוד 2722 שנים.
נתחשב בכל ונזכיר שלפחות 6 מכל אחת מהמדינות המבוססות ביותר בעולם, הטיבו מאוד מהסחר בעבדים. חלק מהמדינות העניות ביותר, כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הן מדינות שמכרו הכי הרבה עבדים לעולם החדש.
אז מדוע חלק מהמדינות משגשגות והאחרות נשארות במקום? הבא נעיף מבט על האתגרים, הקשים והמכשולים שהמדינות שלנו מתמודדות מולם.

1. מוסדות

יש למעשה 3 גורמים שמשפיעים בין אם מדינה היא עשירה או ענייה. הגורם הראשון הוא מוסדות. מוסדות הם החלק החשוב ביותר. ברוב המקרים, למדינות עשירות יש מוסדות טובים ואילו ולמדינות עניות, טוב – אתם רואים לאן זה הולך. למעשה, כמו שזה נראה, מוסד חייב לעבוד תחת מסווה מערב-אירופאי כדי לעבוד ולשגשג. כל צורה אחרת לא מתקבלת ונחשבת ללא דמוקרטית, לא קפיטליסטית, וכל הביטויים האחרים שגורמים לדחייה שלו. זה קורה הרבה פעמים, לא רק במדינות עשירות, אלא על ידי האזרחים עצמם של חלק מהמדינות העניות.

עובדה נוספת שאפשר לראות ברוב המקרים היא שהמדינות המושחתות ביותר עם הפוליטיקאים שמנסים לקחת הכל לעצמם הן העניות ביותר. הקורולציה בין עוני לשחיתות היא ישירה. המדינות העשירות ביותר בעולם הן למעשה באופן תמידי עם הכי פחות שחיתות. או ליתר דיוק, מראות הכי פחות שחיתות ו"משתפות" את עשרן עם אזרחיהן. מדינות מושחתות לא יכולות לנהל מיסוי נכון על מנת לבנות את המוסדות הטובים שהן צריכות בשביל לצאת ממעגל העוני.

חצי מהכסף של 20 המדינות העניות ביותר בעולם הולך לחשבונות בחו"ל (של אלו בעלי השליטה). ההפסדים במדינות הללו מגיעים לבין 10 ל- 20 מיליארד דולר בשנה. ככל שהזמן עובר, ללא מיסוי בסיסי נאות, מדינות עניות לא יכולות להשקיע במשטרה, השכלה, בריאות או תחבורה. דרך יפה יותר להסתכל על שחיתות היא כמקרה של חשיבה קבוצתית. נניח שאתם רוצים לגייס מישהו. במדינות עשירות, ניתן לעשות את זה לפי כישרון. אתם מראיינים הרבה מועמדים, ובוחרים את הטוב ביותר מכולם, ללא קשר לכל חיבור אישי, מגדרי, צבע, אמונה וכו'. ככה זה צריך להעשות. אבל במדינות עניות תחת השפעה של מחשבה קבוצתית, הגישה עצמה מושחתת: זוהי חובתך להתעלם ממה שנקרא המועמד הטוב ביותר מהקבוצה הלא ידועה, על מנת לבחור מישהו מהקבוצה שלך: דוד שלך, אח שלך, הדוד השני שלך, או האנשים מאותה המפלגה. כתוצאה מכך, מדינות עניות לא מאפשרות לעצמן לגשת לאינטיליגנציה ולכישרון של כלל האוכלוסיה.

2. תרבות

הגורם השני שגורם למדינות להמשיך להיות עניות: תרבות, מה שעובר בראש של אנשים, ההשקפה והאמונות שלהם. יש סטטיסטיקה ברורה בקשר לדת. אפשר להגיד שברוב המקרים ביחס בין דת לעושר, היא שככל שפחות אנשים הם אנשים מאמינים, המדינה עשירה יותר. ל- 19 מהמדינות העשירות בעולם יש אוכלוסיה של 70% ויותר אנשים שאומרים שאמונה לא חשובה להם בכלל. באופן חריג לכלל הזה יש את ארה"ב, שמצליחה לנהל שילוב של מספר מכובד של  אנשים מאמינים והרבה עושר. המדינות העניות ביותר בעולם הם גם אלו עם המאמיני םההדוקים ביותר. עוד נזק נגרם בחלק מהמדינות העניות הללו על ידי התיישבויות, שמכריחות אותם למערכת אמונה מסויימת שלא הייתה שלהם מההתחלה. בזמן היצירה של "העולם החדש", הספרדים היו מחוייבים על פי חוק הותיקן להמיר את זהותם לקתלונים.

להלן האחוזים של מספר האנשים שחושבים שאמונה היא חשובה ביותר:

קמבודיה – 96%
תימן – 95%
בורמה – 96%
לאוס – 96%
פקיסטן – 96%
סנגל – 96.5%
אפגניסטן – 97%
גינאה – 97%
זמביה – 9%
דיג'בוטי – 98%
בורונדי – 97.5%
מצרים – 98%
מאוריטניה – 98%
חוף שנהב – 98%
מלאווי – 98.5%
מרוקו – 98%
בנגלדש – 100%
ניגריה – 100%
סומאליה – 100%
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – 100%

במדינה העניה ביותר בעולם, למעשה כולם מאמינים. למה אמונה היא כל כך פוגעת ביצירת עושר? בגלל שבדרך כלל, דת מחוברת לרעיון שמה שקורה כאן ועכשיו לא יכול להשתפר, אז במקום כדאי להתמקד ברוחניות ולהתכונן לעולם הבא. 

מצד שני, בעולם העשיר בדרך כלל אנשים הם בדרך כלל מאמינים ביכולת שלהם לשנות את הגורל באמצעות מאמץ וכישרון. ארה"ב מצליחה לשמור על איזון בגלל סוג הדת שבה – פרוסטסטנטית ובמיוחד חומרית. האל האמריקאי לא רוצה שתבנה את ירושלים בעולם הבא, הוא רוצה אותה כאן ועכשיו בקנזס או ביוסטון. 

3. גאוגרפיה

הגורם השלישי הוא גאוגרפיה – מדינות עניות ממוקמות באופן גורף באיזורים טרופים. זה לא צירוף מקרים (אם יש משהו כזה בכלל). החיים הם, בכל מיני דרכים שונות, הרבה יותר קשים שם. הבעיה מתחילה בחקלאות. לצמחים טרופים בדרך כלל הרבה פחות פחמימות. למדינות עניות גם את אדמה לא טובה לגידול.

בנוסף לכך ייתכן, שבאופן מפתיע, המזג אוויר הטרופי יכול להוות חיסרון לפוטוסינטזה. לפי העבר, בין הדברים העיקריים שקבעו את ההתסברות של אוכלוסיות להפוך לעשירות הייתה האחזקה שלהם בחיות ידידותיות שגרמו לחלק גדול מכוח העבודה לא לחרוש באופן ידני. אך באפריקה הטרופית, חיות ידידותיות במשך זמן רב הוטרדו מהמעופף הרשע טסטסה, שהורג חיות בקנה מידה עצום, מה שמשפיע על היכולת של האפריקנים לפתח טכנולוגיה, לשפר את התפוקה החקלאית שלהם ולצבור עושר. אפשר לציין גם את המזל הרע של הטרופים, שבקווי הרוחב האמצעיים, אנשים מושפעים מלפחות חמישה אסונות טבע בו זמנית. הטמפרטורה הקסומה, שעזרה למדינות העשירות להפוך לעשירות הייתה 16 מעלות צלזיוס. למרות זאת, באופן שטחי ולא נעים, הירידה לפחות מ-16 מעלות כשהתחיל הסתיו הייתה למעשה אבן היסוד של הציביליזציה.

גאוגרפיה כוללת גם תחבורה ומדינות עניות, לפחות רובן, לא מחוברות טוב לעולם. לאפריקה יש נהר אחד בלבד שאפשר לעבור בו, הנילוס, וכוללת 15 רשויות שלא ניתן לגשת אליהם מהיבשה, כשל-11 מהם יש ממוצע הכנסה חודשית של 600$ או פחות. לא באופן מקרי, המדינה העניה ביותר באסיה, אפגניסטן, גם היא חסומה יבשתית.

אז מה לגבי משאבים טבעיים? באופן מפתיע, למדינות עניות יש המון מהם. עקב כך, המדינות העשירות מצאו דרכים לנצל אותם. המשאבים הטבעיים הללו הם מה שכלכלנים מכנים "מעצימים": הם יעזרו להפוף מדינה עם מוסדות טובים לעשירה יותר, אבל אחת עם מוסדות גרועים לאפילו עניה יותר. הדבר מאיץ תהליך שנקרא מלכודת משאבים. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא אחת המדינות העשירות ביותר במשאבים ומחזיקה את רוב הקולטן בכל העולם, משאב שיש בכמות זעירה בכל פלאפון. אך משאבים טבעיים עוזרים למדינות עיליות לעשות כסף מבלי הדרישה לשיתוף פעולה עם האוכלוסיה. העושר מהקולטן מתבזבז ברכישת תחמושת למורדים וגורם לאפילו יותר שחיתות.

כשרוצים לקבוע עושר של מדינות אין חוק קבוע או מהיר אבל אפשר להגיד ש- 50% מהעושר של מדינה מגיע ממצב המוסדות שיש בה, 20% מגיע מהתרבות, 10% למיקום גאוגרפי בקו הרוחב ו- 10% הנותרים בחיבור לשאר העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *