אישי, ביטחון

סיבה לא לדאוג ממה שאחרים חושבים

נוף וברקע נפילתו של איקרוס הינו ציור מפורסם שצויר בשנות ה-1560 ותלוי במוזיאון הגדל ביותר בבלגיה, Musée des Beaux Arts – ומוחזק כהעתק מדויק של עבודת המקור (שאבדה) של האמן הפלמי פיטר ברויגל האב.

במבט חטוף רואים מקום כפרי: ספינות עוגנות, רועה מטפל בצאן שלו, ובמרחק ניתן לראות ערים פורחות ומסודרות.

לעומת זאת, בצד הימני התחתון של הציור, מתרחשת טרגדיה, שלא נראה שמשפיע על יתר התמונה. איקרוס הפזיז, הדמות האגדית מהמיתולוגיה היוונית, נמצא בסופו של אחד האסונות האווירונאוטים המפורסמים ביותר של העת העתיקה. ביחד עם אביו דדלוס, הבחור הצעיר הכין לעצמו זוג כנפיים, והדביק אותם עם שעווה. דדלוס הזהיר את בנו לא לעוף קרוב מדיי לשמש למקרה שהיא תחמם ותמיס את מבנה הכנפיים, אך הנער הפזיז בכל זאת עף גבוה מדיי, ובציור, הוא נראה בידיוק נפל הישר לים, למותו.

זה לא צירוף מקרים שמותו של איקרוס אינו מרכז הציור. צריך לשים לב טוב כדי לראות את האדם שטובע לו שם. קרוב לוודאי שאפיל ולא תשימו לב לזה, אם לא יגידו לכם. במקום זה, העין נמשכת לערים הנוצצות והספינות החכמות שנמצאות אי שם. הנקודה כאן היא, האיש שחורש במרכז התמונה מתחבר לפתגם ידוע: "
No plough stops for the dying man"
, או בתרגום חופשי – מחרשות לא יפסיקו לפעול בגלל האדם שגוסס.

ההזנחה של הטרגדיה של איקרוס היא, ברמה מסויימת, מפחידה ועצובה. אנחנו מבינים מזה כמה מעט אכפת לעולם מהכאבים שלנו. ובכל זאת, מנקודת מבט אחרת, ההזנחה הזאת גורמת לנו לסיפוק רב וגאולה. אחד המקורות המרכזיים של האומללות שלנו היא שאנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן מחיינו בגלל פחד שכבודינו יפגע, ותוהים מה אחרים יחשבו עלינו כשניפול – מה שבאופן בלתי נמנע יקרה בשלב מסוים. השינוי הקטן ביותר בדרך בה אנשים אחרים רואים אותנו יכולה להטריד אותנו מאוד. אנחנו שוכבים ערים בלילה ותוהים איך נוכל להתמודד עם הסכמה מאנשים שאנחנו בכלל לא כל כך אוהבים. אנחנו מוותרים על החופש שלנו בגלל פסקי דין של זרים.

הגאנות המנחמת בנקודתו של הצייר כאן היא, להראות לנו כמה, ברגע שאנחנו מפשלים לגמרי, כמעט לאף אחד לא יהיה אכפת כל כך. החקלאי עסוק מדי בלחרוש, רועה הצאן חושב על מזג האוויר, ולבחור האחר לא אכפת מכלום חוץ ממטרתו לדוג דגים. הטרגדיות שלנו לא מעסיקות את החברה כמו שאנחנו חוששים שהם יעסיקו. מספר אנשים יתכן ויבחינו באותו הרגע בפשלה שעשינו, אבל במהירות יעברו לעיסוק הבא שלהם. אנחנו במרכז העולם רק בראש של עצמינו.

לרוב האשים האחרים לא אכפת מה יקרה לנו או מה עשינו. העולם מלא באנשים שלא שמעו ולעולם לא ישמעו עלינו. אלו שעשויים להיות עצבניים או מאוכזבים מכם ישכחו את הכל במהרה. הבושה, עם הזמן, תתווסף לרשימת הדברים שנשכחו בעולם האדיש שלנו. זה לא רק איקרוס שנבלע ומוסתר על ידי הגלים: חלק מאותה ההתעלמות תחכה לנו בטעויות והמבוכות הגדולות ביותר שלנו בחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *